במרפאות אף אוזן גרון אני פוגש לא מעט משפחות שמספרות על נחירות, נשימה דרך הפה, דלקות אוזניים חוזרות או נזלת שלא נגמרת. לעיתים קרובות, שקד שלישי מוגדל הוא החלק החסר בפאזל. זו רקמה קטנה יחסית, אבל כשהיא גדלה היא יכולה לשנות את איכות השינה, השמיעה והיום יום.
מהו השקד השלישי
השקד השלישי הוא אדנואיד, רקמת לימפה מאחורי האף בחלק העליון של הלוע. כאשר הוא גדל, הוא חוסם מעבר אוויר, גורם נשימה דרך הפה ונחירות, ועלול לשבש אוורור של האוזן התיכונה ולהוביל לנוזלים באוזניים וירידה בשמיעה.
מהו השקד השלישי והיכן הוא נמצא
השקד השלישי נקרא גם אדנואיד. זו רקמת לימפה שנמצאת בחלק העליון של הלוע, מאחורי האף ובקרבת פתחי התעלות שמאווררות את האוזן התיכונה. ילדים נולדים עם הרקמה הזו, והיא נוטה לגדול בשנים הראשונות ואז לרוב להצטמצם בהדרגה.
השקד השלישי הוא חלק ממערכת החיסון המקומית של דרכי הנשימה העליונות. הוא פוגש וירוסים וחיידקים שנכנסים דרך האף, ומפעיל תגובה חיסונית. אצל חלק מהילדים, התגובה הזו כרוכה גם בהגדלה משמעותית של הרקמה.
למה השקד השלישי גדל ומה גורם לסימפטומים
השקד השלישי גדל בדרך כלל בעקבות חשיפה חוזרת לזיהומים של דרכי הנשימה, או בעקבות תהליך דלקתי כרוני. הרקמה מגיבה, מתנפחת, ולעיתים נשארת מוגדלת גם בין מחלה למחלה. אלרגיה נשימתית יכולה להחמיר גודש באף ולהוסיף עומס על האזור.
כאשר השקד השלישי גדול, הוא חוסם חלקית את מעבר האוויר מאחורי האף. הגוף עובר לנשימה דרך הפה, והשינה נעשית פחות רציפה. במקביל, הוא יכול להפריע לאוורור התקין של האוזן התיכונה דרך חצוצרת השמע, וכך להגדיל סיכון לנוזלים באוזניים ולדלקות אוזניים.
תסמינים אופייניים אצל ילדים
הסימפטום הבולט ביותר הוא נשימה דרך הפה, בעיקר בלילה אבל לעיתים גם ביום. הורים מתארים נחירות, שינה לא שקטה, ולעיתים הפסקות נשימה קצרות או התעוררויות מרובות. בבוקר הילד יכול לקום עייף, עצבני או עם יובש בפה.
סימפטום נפוץ נוסף הוא נזלת כרונית או טפטוף אחורי לגרון. חלק מהילדים משתעלים בעיקר בלילה בגלל ההפרשות שיורדות לגרון. לעיתים יש קול אפי או דיבור שנשמע כאילו האף סתום באופן קבוע.
בהיבט של האוזניים, אני רואה לא מעט ילדים עם ירידה בשמיעה בגלל נוזלים באוזן התיכונה. ההורים מדווחים על העלאת ווליום בטלוויזיה, בקשה לחזור על דברים, או קושי בגן. במקרים של דלקות אוזניים חוזרות, השקד השלישי הוא גורם שכדאי לשקול כחלק מהתמונה.
השקד השלישי אצל מבוגרים
אצל רוב האנשים הרקמה הזו מצטמצמת בגיל ההתבגרות. לכן שקד שלישי מוגדל אצל מבוגרים הוא פחות שכיח. כשמבוגר מתלונן על חסימת אף אחורית מתמשכת, נחירות חדשות או תחושת אוזן סתומה, רופא אף אוזן גרון לרוב יבדוק מגוון סיבות אפשריות.
במקרים מסוימים ניתן לראות הגדלה של אדנואיד גם בגיל מבוגר, לעיתים על רקע דלקת כרונית או אלרגיה. בגלל שהמצב פחות טיפוסי, הבירור בדרך כלל יהיה מדויק יותר ויכלול הסתכלות ישירה באזור.
איך מאבחנים שקד שלישי מוגדל
האבחון מתחיל בסיפור הקליני. אני מקשיב לדפוסי השינה, לתדירות דלקות, לשינויים בשמיעה ולמשך הזמן של התסמינים. אחר כך מגיעה בדיקה גופנית של חלל האף, הלוע והאוזניים, כולל הערכה של מצב התופית וסימנים לנוזלים.
הבדיקה המדויקת ביותר לרוב היא אנדוסקופיה של האף, שבה מצלמה דקה מאפשרת לראות את האדנואיד ואת מידת החסימה מאחורי האף. אצל ילדים רבים אפשר לבצע זאת בצורה קצרה ועדינה במרפאה. בחלק מהמקרים נעזרים בצילום או בהדמיה, אך כיום אנדוסקופיה נותנת לרוב תשובה ישירה.
כאשר יש חשד לפגיעה בשמיעה, בדיקות שמיעה וטימפנומטריה מסייעות להעריך נוזלים באוזן התיכונה ותפקוד חצוצרת השמע. זה כלי משמעותי בהחלטה האם לטפל רק בשקד השלישי, או לשלב טיפול באוזניים.
מה ההבדל בין השקד השלישי לשקדים בגרון
השקדים בגרון הם זוגיים ונמצאים משני צדי הלוע, ואפשר לראות אותם בפתיחת פה. השקד השלישי נמצא מאחורי האף, ולכן אי אפשר לראות אותו בבדיקה רגילה עם פנס. שני הסוגים הם רקמות לימפה, אך הם גורמים לתסמינים שונים לפי מיקומם.
דוגמה היפותטית שעוזרת להבין את ההבדל היא ילד עם דלקות גרון חוזרות ושקדים גדולים שמפריעים לבליעה. במקרה כזה מוקד הבעיה הוא השקדים בגרון. לעומת זאת, ילד עם נחירות, נשימה דרך הפה ונוזלים באוזניים מתאים יותר לתמונה של שקד שלישי מוגדל.
אפשרויות טיפול ללא ניתוח
בחלק מהמקרים ניתן להתחיל בטיפול שמרני, במיוחד כאשר התסמינים קלים או עונתיים. תרסיסים לאף שמפחיתים דלקת מקומית יכולים להקטין גודש ולשפר נשימה, בעיקר כשיש מרכיב אלרגי. אני בוחר גישה כזו לעיתים כאשר אין פגיעה בשמיעה ואין סימנים של הפסקות נשימה בשינה.
שטיפות מי מלח לאף יכולות לסייע בפינוי הפרשות ובהפחתת עומס דלקתי. טיפול באלרגיה, כאשר היא נוכחת, יכול גם הוא לשפר תסמינים. לצד זה, יש מקרים שבהם טיפול שמרני לא נותן מענה מספק, בעיקר כשהחסימה משמעותית או כשהאוזניים מושפעות.
מתי שוקלים כריתת שקד שלישי
כריתת שקד שלישי נשקלת כאשר יש חסימה משמעותית של האף האחורי שמובילה לנחירות קבועות, נשימה דרך הפה ושינה לא איכותית. כאשר יש חשד להפרעות נשימה בשינה, התמונה מקבלת משקל גבוה יותר בהחלטה. במרפאה אני שם דגש על תפקוד ביום, עייפות, קשיי ריכוז ושינויים התנהגותיים שיכולים להשתלב בחסר שינה.
אינדיקציה שכיחה נוספת היא נוזלים באוזניים או דלקות אוזניים חוזרות, במיוחד כאשר בדיקות שמיעה מראות ירידה או כאשר הנוזלים נמשכים לאורך זמן. במצבים כאלה לפעמים משלבים כריתת שקד שלישי עם הכנסת צינוריות אוורור לפי הצורך.
דוגמה היפותטית היא ילד בן 5 שנוחר כל לילה, נושם מהפה, וקיבל הערות מהגננת על חוסר קשב. בבדיקת אף נראה אדנואיד שחוסם את רוב מעבר האוויר, ובטימפנומטריה יש עדות לנוזלים. במצב כזה ניתוח הוא אפשרות שמקבלת דיון רציני, לצד שקלול כלל הממצאים.
איך נראה הניתוח ומה צפוי אחרי
כריתת שקד שלישי נעשית בדרך כלל בהרדמה כללית ונמשכת זמן קצר יחסית. הגישה היא דרך הפה, בלי חתך חיצוני. לאחר ההליך, רוב הילדים משתחררים באותו יום או לאחר השגחה קצרה לפי מדיניות המקום והמצב הקליני.
בימים הראשונים יכולים להיות כאב גרון קל, ריח פה, וגודש באף. אצל חלק מהילדים יש הפרשה דמית קלה מהאף או מהליחה, בדרך כלל מוקדם אחרי הניתוח. בהמשך, הורים רבים מתארים שינוי בולט בנשימה בלילה, ירידה בנחירות ושיפור באיכות השינה.
סיבוכים אפשריים ומה אני בודק במעקב
ברוב המקרים מדובר בהליך בטוח, אך כמו בכל פרוצדורה יש סיכונים אפשריים. דימום אחרי ניתוח הוא נדיר יותר בכריתת שקד שלישי מאשר בניתוח שקדים, אבל הוא יכול להתרחש. גם זיהום מקומי או כאב ממושך הם תרחישים אפשריים, אם כי לרוב התמונה מתקדמת לשיפור תוך זמן קצר.
במעקב אני מעריך נשימה בשינה, איכות קול, תדירות נזלות, ומצב האוזניים. כאשר הבעיה הראשונית כללה ירידה בשמיעה, בדיקת שמיעה חוזרת נותנת מדד אובייקטיבי לשינוי. אם יש אלרגיה או דלקת כרונית באף, לעיתים צריך להמשיך טיפול באף גם אחרי הניתוח כדי למנוע חזרה של תסמינים.
מה ההורים יכולים לעקוב בבית לאורך זמן
מדד פשוט הוא איכות השינה. אתם יכולים לשים לב לנחירות, לנשימה דרך הפה, להתעוררויות, ולתנוחות שינה לא שגרתיות כמו הטיית ראש לאחור כדי לפתוח אוויר. ביום, אפשר לעקוב אחרי עייפות, מצב רוח, ותלונות על אוזניים סתומות או קושי לשמוע.
כאשר התמונה משתנה לפי עונות, כדאי לשים לב לקשר בין תסמינים לבין חשיפה לאלרגנים, כמו אבק או פריחה. רישום קצר של שבועיים עד שלושה יכול לעזור מאוד בשיחה עם הרופא. לעיתים דווקא דפוס ברור הוא מה שמוביל לאבחון מהיר.