לאורך השנים פגשתי לא מעט אנשים שהתמודדו עם כאבים במרפק בשלב זה או אחר של חייהם. במיוחד בקרב אלה שמבצעים פעולות חוזרות באמצעות הידיים, התלונה על "כאב חזק בצד החיצוני של המרפק" הפכה לנפוצה מאוד. מדובר בתופעה שמלווה לא רק ספורטאים, אלא גם מי שעוסק בעבודות משרד, גינון, ולעיתים אפילו הורים שמרימים ילדים על הידיים ברציפות.
מהי lateral epicondylitis?
lateral epicondylitis היא דלקת בגיד באזור החיצוני של המרפק, הנגרמת לרוב כתוצאה מעומס או חזרה על תנועות שגורמות לנזק לסיבי הגיד. מצב זה, המכונה גם "מרפק טניס", מתבטא בכאב ונוקשות בחלק החיצוני של המרפק, במיוחד בזמן הרמת חפצים או אחיזת דברים ביד.
מי נמצא בסיכון מוגבר?
מניסיוני, לעיתים מפתיע לגלות שהגורם אינו קשור רק לפעילות גופנית מאומצת. למרות השם "מרפק טניס", רוב האנשים שאובחנו אינם שחקני טניס מקצועיים. למשל, טכנאים, מרפאים בעיסוק, ואפילו מי שמקליד שעות רבות, עלולים לסבול מהבעיה. המשותף לכולם הוא דפוס של תנועות חוזרות או מאמץ מתמשך במפרק המרפק ובשורש כף היד.
מחקרים עדכניים מראים כי שכיחות התסמונת עולה בגילים 30 עד 50, אך היא אינה פוסחת גם על צעירים ומבוגרים יותר. לעיתים, אנשים עם נטייה מולדת לפגיעות גידיות או מחלות רקע כרוניות (כמו סכרת ומחלות דלקתיות) עשויים להיות פגיעים יותר.
התסמינים וההשלכות על חיי היומיום
הבעיה הבולטת ביותר היא לרוב כאב חד וממוקם בצד החיצוני של המרפק, שמחמיר כאשר מחזיקים או מרימים חפצים. ברבים מהמקרים, תנועה פשוטה כמו פתיחת דלת, סיבוב מפתח, או אחיזת כוס עלולה לעורר כאב עז. לעיתים מופיעה גם נוקשות בוקר או תחושת רגישות מקומית בעת לחיצה.
ישנם מקרים בהם הכאבים חודרים, מקרינים לאמה ואף גורמים לחולשה באחיזת היד. ההגבלה לא תמיד חמורה, אך היא עלולה להקשות על ביצוע משימות שגרתיות ולגרום לעייפות נפשית בשל ההתמודדות המתמשכת עם כאב ומגבלות תפקוד.
אבחון ובדיקות עזר
הדרך לאבחון מסתמכת בעיקר על תיאור התסמינים ובדיקה פיזיקלית. רופא או פיזיותרפיסט מנוסה יבדוק את התגובה ללחץ ישיר על אזור המרפק ולביצוע פעולות שמפעילות את השרירים והגידים הרלוונטיים.
במקרים מסוימים, כאשר יש ספק באבחנה או צורך לשלול בעיות אחרות (למשל פגיעות עצב או מפרקים סמוכים), יומלץ על ביצוע הדמיה כמו אולטרסונוגרפיה או MRI. בדיקות אלה מזהות שינויים בגיד וסביבו, אך אינן דרושות בכל מקרה.
דרכי טיפול ושינויים בתפיסה הרפואית
הגישה הטיפולית השתנתה בשנים האחרונות לאור מחקרים עדכניים. בעבר נהוג היה להמליץ על מנוחה מוחלטת, אך כיום ההמלצה היא להמשיך להפעיל את היד בעדינות, בלי להעמיס על המרפק, כדי להימנע מהיחלשות נוספת של השרירים והגידים.
- פיזיותרפיה ומגוון תרגילי מתיחה וחיזוק הם עמוד התווך של שיקום יעיל.
- טיפולי גלי הלם ופיזיותרפיה מכוונת הפכו לכלים משמעותיים בהתמודדות כרונית.
- שימוש בכריות/סדים תומכים לזמן קצר עשוי להקל על הכאב במצבים חריפים.
- משככי כאבים מקומיים, לפי המלצת רופא, עוזרים בשלב ראשון בלבד.
- זריקות סטרואידים מוגבלות בשל בטיחות ויעילות בינונית לטווח ארוך.
- במקרים בודדים של חוסר שיפור ממושך נשקל ניתוח, אך זה נדיר יחסית.
ההמלצה העדכנית היא טיפול הדרגתי ממושך, עם התאמה אישית לכל מקרה. החלפה של פעילות מאומצת בתרגול מונחה וחיזוק השרירים הסובבים את המרפק תורמת לשיפור ממושך.
שיקום והחזרה לפעילות
שיקום מלא דורש זמן וסבלנות. מהרגע שבו מתחילים בתרגול נכון, צפוי שיפור הדרגתי, אך קצב ההחלמה משתנה בהתאם לעוצמת הדלקת, גיל המטופל ומידת המעורבות של הרקמות שסביב הגיד.
דגש חשוב הוא על תרגול מבוקר ומתון, תוך מניעת חזרה על טעויות עבר. למניעת הישנות, כדאי לשים לב לסגנון עבודה או לפעילויות יומיומיות שעלולות לעורר את הבעיה. שינוי הרגלים בעזרת ליווי מקצועי יכול לעשות שינוי משמעותי.
המלצות מניסיון הקליניקה
לאורך השנים למדתי כי התמדה בפיזיותרפיה ותהליך לימוד והטמעה של מנגנוני תנועה בריאים חשובים יותר מכל תרופה. ציוד פשוט כמו כדור גומי לאחיזה, חיזוק השרירים האחוריים של האמה ואפילו עיסויים עצמיים מסייעים רבות במהלך תקופת ההחלמה. ישנה חשיבות רבה גם להסברה ולשיתוף מידע עם המטופלים, כדי למנוע חזרה של הבעיה.
- הקשיבו לגוף שלכם – מנוחה והפחתת עומס בעת כאב מוקדם מונעות מצבים מתקדמים.
- שיתוף פעולה עם פיזיותרפיסט מזרז את החזרה לתפקוד.
- במקרה של כאב ממושך, היוועצו במומחה כדי לשלול סיבות אחרות לכאב.
מבט לעתיד וחדשנות בתחום
בעשור האחרון חלו התפתחויות בזיהוי תהליכים דלקתיים בגיד ובעיצוב תוכניות שיקום מתקדמות יותר, כולל טכנולוגיות הדמיה, הדפסת סדים מותאמים אישית ושיטות פיזיותרפיה עדכניות. חוקרים ממשיכים לבחון טיפולים ביולוגיים, כמו הזרקות דם מועשר בטסיות (PRP), שמציעים חלופה בימים של חוסר תגובה לטיפול שמרני – אולם אלה עדיין בבחינה ואין המלצה רשמית עליהם כרגע.
כל פגיעה תפקודית בזרוע עשויה להשפיע משמעותית על איכות החיים. מסיבה זו, חשיבות האבחון המוקדם והטיפול המקצועי הולכת וגוברת. כיום ידע ומודעות מאפשרים לזהות בעיות בשלבים מוקדמים ולטפל בהן ביעילות רבה יותר.