הרפס בעין: תסמינים, אבחון וטיפול

הרפס בעין הוא מצב שאני פוגש לא מעט ברפואת עיניים, כי הוא יכול להיראות בתחילה כמו דלקת עיניים רגילה, אבל להתנהג אחרת לגמרי. הוא עלול להתחיל באי נוחות קלה, ואז להתקדם לכאב, רגישות לאור וירידה בראייה. כשמזהים אותו מוקדם, אפשר לרוב לשלוט בו היטב ולצמצם סיבוכים.

הייחוד בהרפס בעין הוא הנטייה לחזור. הנגיף נשאר רדום בגוף, ולעיתים מתעורר מחדש. לכן אני מסביר למטופלים שמדובר לא רק באירוע חד פעמי, אלא במשהו שמצריך היכרות עם סימני אזהרה ומעקב כשצריך.

מה זה הרפס בעין

הרפס בעין הוא זיהום נגיפי שפוגע ברקמות העין. ברוב המקרים מדובר בנגיף הרפס סימפלקס, שלרוב קשור גם לפצעי חום בשפתיים, אך בעין הוא מתבטא אחרת. לעיתים נדירות יותר גורם אחר הוא וריצלה זוסטר, הנגיף של אבעבועות רוח ושלבקת חוגרת, שיכול לערב את העין.

אני נוהג לחלק את הרפס בעין לפי הרקמה המעורבת. כשהזיהום יושב על פני הקרנית, מדובר לעיתים בקרטיטיס אפיתליאלית. כשהוא מערב שכבות עמוקות יותר של הקרנית או גורם לתגובה דלקתית משמעותית, הסיכון לצלקות ולירידה בראייה עולה.

איך הנגיף מגיע לעין ולמה הוא חוזר

הנגיף נכנס לגוף לרוב במגע עם הפרשות נגועות, ואז הוא מתמקם בתאי עצב סמוכים. בשלב הזה הוא יכול להיות רדום במשך חודשים או שנים. כשהוא מתעורר, הוא יכול לנוע לאורך העצב ולגרום להתפרצות בעור, בשפתיים או בעין.

טריגרים שכיחים שאני רואה כוללים חום ומחלות ויראליות אחרות, לחץ מתמשך, חוסר שינה, חשיפה חזקה לשמש, ולעיתים שימוש בתרופות שמדכאות חיסון. גם פגיעה מקומית בעין, כמו שריטה או ניתוח, עלולה לשמש גורם מפעיל בחלק מהאנשים.

תסמינים שכדאי להכיר

התסמינים יכולים להשתנות בין אנשים ובין התפרצויות. סימן שכיח הוא עין אדומה עם כאב או צריבה, יחד עם תחושה של גוף זר. פעמים רבות יש דמעת ורגישות לאור, ולעיתים הראייה נעשית מטושטשת.

אני מציין במיוחד מצב שבו יש כאב שמלווה בירידה בראייה או פוטופוביה משמעותית. במקרים כאלה אני חושד יותר במעורבות קרנית או דלקת תוך עינית. לפעמים מופיעות גם שלפוחיות בעפעף או בעור סביב העין, בעיקר כשמדובר בזוסטר.

דוגמה היפותטית שכיחה היא אדם שמרגיש יומיים של צריבה ואדמומיות, מטפל בעצמו בטיפות סיכוך, ואז ביום השלישי מופיעה רגישות לאור וטשטוש. שינוי כזה בדפוס התסמינים יכול לרמוז על מעורבות עמוקה יותר שמצריכה בדיקה.

סוגים עיקריים של הרפס בעין

הצורה הקלאסית היא הרפס של הקרנית בשכבה החיצונית, שבה הנגיף יוצר פצעים קטנים על פני הקרנית. בבדיקה עם פלואורסצאין אפשר לראות לעיתים דגם אופייני שמכוון לאבחנה. זהו מצב שטיפול אנטי ויראלי מתאים יכול לשפר במהירות יחסית.

צורה אחרת היא מעורבות שכבות עמוקות יותר של הקרנית, שבה חלק מהנזק נגרם גם מתגובה דלקתית של הגוף. במצבים כאלה קיים סיכון לצלקת קרנית, לעכירות קבועה ולראייה ירודה. לעיתים מתפתחת גם ירידה בתחושה בקרנית, מה שמקשה על החלמה ומעלה סיכון לפציעות חוזרות.

יש גם מצבים של דלקת בענביה הקדמית שקשורה להרפס, עם כאב, אור מסנוור, ולעיתים עלייה בלחץ תוך עיני. אני בודק אז גם לחץ עיני וגם סימנים של דלקת בחלק הקדמי של העין, כי טיפול לא מדויק עלול להחמיר את התמונה.

איך מאבחנים הרפס בעין במרפאה

האבחון מתבסס בעיקר על סיפור המחלה ועל בדיקת עיניים במנורת סדק. אני מחפש ממצאים בקרנית, כולל כיבים שטחיים, בצקת, משקעים דלקתיים, ומידת התחושה בקרנית. בדיקת צביעה עם פלואורסצאין עוזרת להדגים פגיעה בשכבה החיצונית.

בחלק מהמקרים, במיוחד כשיש ספק או מחלה לא טיפוסית, אפשר להשתמש בבדיקות מעבדה מהקרנית או מהדמעות. בפועל, ברוב המקרים הטיפול נקבע לפי המראה הקליני והתגובה לטיפול. לאורך המעקב אני מעריך גם ראייה, לחץ תוך עיני והתקדמות ההחלמה.

טיפול בהרפס בעין: מה מקובל ומה מטרת הטיפול

מטרת הטיפול היא לעצור התרבות של הנגיף, לצמצם דלקת, למנוע נזק לקרנית ולשמור על הראייה. הטיפול משתנה לפי עומק המעורבות והאם מדובר בפגיעה נגיפית פעילה על פני הקרנית או בתגובה דלקתית עמוקה יותר.

במקרים רבים משתמשים בתרופות אנטי ויראליות, בטיפות עיניים או בכדורים, לפי חומרת המצב. במצבים מסוימים משלבים גם טיפול להפחתת דלקת תחת מעקב הדוק, כי סטרואידים בעין יכולים להועיל כשמדובר בדלקת עמוקה, אך עלולים להזיק אם יש שכפול נגיפי פעיל ללא כיסוי מתאים.

אני נותן תשומת לב גם לטיפול תומך. סיכוך, הימנעות מעדשות מגע בזמן מחלה פעילה, ומעקב תכוף לפי הצורך יכולים לשפר תוצאות. אם מתפתח לחץ עיני גבוה, לעיתים נדרש טיפול שמכוון ללחץ, כי לחץ גבוה לאורך זמן פוגע בעצב הראייה.

מה גורם לסיבוכים ומהם הסיבוכים השכיחים

הסיבוכים קשורים בעיקר לנזק מצטבר לקרנית ולתגובות דלקתיות חוזרות. צלקת בקרנית יכולה לגרום לעכירות ולירידה בחדות הראייה, במיוחד אם היא במרכז הקרנית. לפעמים נוצר כלי דם בקרנית, מה שמגביר עכירות ומקשה על שיקום.

סיבוך נוסף הוא פגיעה בתחושת הקרנית, מצב שמוביל ליובש, לפצעים חוזרים ולהחלמה איטית. אני רואה גם מקרים של דלקת תוך עינית ועלייה בלחץ תוך עיני, שיכולות ללוות הרפס בעין ולהצריך טיפול ייעודי. במצבים קשים, כאשר יש נזק משמעותי לקרנית, נשקלות אפשרויות שיקום כולל עדשות מיוחדות או ניתוחי קרנית.

מתי חושדים שהמצב דחוף

יש תבניות תסמינים שמעלות חשד למעורבות משמעותית יותר. כאב חד עם רגישות חזקה לאור, ירידה בראייה, או תחושה של מסך מטושטש שמופיע מהר, יכולים להתאים לפגיעה בקרנית או לדלקת בחלקים פנימיים יותר של העין. הופעת שלפוחיות בעור סביב העין יחד עם כאב והפרעה בראייה יכולה להתאים לשלבקת חוגרת עם מעורבות עינית.

דוגמה היפותטית היא אדם עם עין אדומה קלילה יום אחד, וביום שאחריו טשטוש ראייה בולט וקושי לפתוח את העין באור יום. דפוס כזה מכוון אותי לבדיקה מקיפה של הקרנית והלשכה הקדמית ולמדידת לחץ תוך עיני.

הדבקה, היגיינה ועדשות מגע

הרפס סימפלקס מדבק בעיקר במגע עם הפרשות בזמן התפרצות פעילה. לכן היגיינת ידיים מפחיתה העברה מאזור נגוע לעין או מאדם לאדם. אני מקפיד להסביר שמגע בעין ואז בעין השנייה, או שימוש משותף במגבות, עלולים להגביר סיכון להדבקה.

עדשות מגע מוסיפות סיכון בזמן דלקת פעילה כי הן פוגעות בשכבת הדמעות ועלולות לגרות את הקרנית. בנוסף, הן יכולות לשמר מזהמים על פני העדשה או הקופסה. בחלק מהמקרים נדרש גם להחליף מוצרי עדשות או להקפיד על חיטוי קפדני, בהתאם להנחיות המקובלות.

מעקב ומניעה של התפרצויות חוזרות

הרפס בעין נוטה לחזור, ולכן מעקב אחרי אירועים קודמים וסימני התחלה עוזר. אנשים שחוו כבר אירוע של הרפס קרנית עמוק או התפרצויות תכופות נמצאים בסיכון גבוה יותר לנזק מצטבר. במצבים כאלה רופא עיניים יכול לשקול טיפול מניעתי אנטי ויראלי לאורך זמן, בהתאם לפרופיל ההישנות ולגורמי סיכון.

במישור ההתנהגותי, אני רואה תועלת בזיהוי טריגרים אישיים. לדוגמה, אדם שמזהה קשר בין חשיפה לשמש לבין התפרצויות, יכול להפחית סיכון בעזרת משקפי שמש ושגרה מסודרת יותר. אדם שמקשר התפרצות לעייפות קיצונית יכול להרוויח מהקפדה על שינה רציפה יותר.

מה ההבדל בין הרפס בעין לדלקת עיניים רגילה

דלקת עיניים אלרגית או ויראלית נפוצה נוטה לגרד, להפרשה מימית ולמעורבות של שתי העיניים. בהרפס בעין, פעמים רבות יש מעורבות חד צדדית, כאב עמוק יותר, רגישות לאור ושינויים בראייה. הבדל נוסף הוא שהרפס מערב את הקרנית לעיתים קרובות יותר, וזה מה שמעלה את סיכון הצלקת.

אני נתקל גם בבלבול מול דלקת חיידקית עם הפרשה סמיכה והדבקה קלה. בהרפס ההפרשה לרוב אינה מוגלתית, והכאב והפוטופוביה בולטים יותר כאשר הקרנית נפגעת. ההבחנה המדויקת נעשית בבדיקה, כי טיפול לא מתאים יכול לעכב החלמה.

שאלות שכיחות שאני שומע במרפאה

אנשים שואלים האם זה אומר שיש להם הרפס בגוף לכל החיים. התשובה היא שהנגיף אכן נוטה להישאר רדום, אבל לא אצל כולם הוא יתפרץ שוב בעין. אנשים אחרים שואלים האם אפשר לאבד ראייה, והתשובה תלויה בעומק הפגיעה ובמספר ההתפרצויות, כשעיקר הסיכון קשור לצלקת קרנית ולדלקת משמעותית.

שאלה נוספת היא האם אפשר לזהות את ההתקף מוקדם. לעיתים יש תחושת עקצוץ, יובש לא אופייני, אי נוחות חד צדדית או רגישות לאור שמופיעים לפני הטשטוש. היכרות עם דפוס אישי, יחד עם בדיקה בזמן, מאפשרות טיפול מוקדם יותר והפחתת סיכון לנזק.