שבר ברדיוס ובאולנה: אבחון, טיפול ושיקום

כשאנחנו נופלים אינסטינקטיבית אנחנו שולחים יד קדימה. בפועל, הזרוע סופגת את האנרגיה, ושתי העצמות הארוכות של האמה, הרדיוס והאולנה, עלולות להישבר. במרפאה ובמיון אני רואה שהשבר הזה משפיע מיד על תפקוד בסיסי כמו סיבוב מפתח, אחיזה של כוס, או הקלדה.

שבר ברדיוס ובאולנה יכול להופיע בכל גיל. אצל ילדים הוא קשור לעיתים למשחקים ונפילות, ואצל מבוגרים הוא קשור יותר לנפילות בבית או לתאונות דרכים. אצל מי שסובלים מירידה בצפיפות העצם, גם חבלה יחסית קלה יכולה לגרום לשבר.

מהן עצמות הרדיוס והאולנה ומה התפקיד שלהן

הרדיוס יושב בצד האגודל, והאולנה יושבת בצד הזרת. שתי העצמות יוצרות יחד מערכת שמאפשרת כיפוף ויישור של המרפק, תנועות שורש כף היד, וסיבוב האמה פנימה והחוצה. התנועה הסיבובית הזאת תלויה ביחסים מדויקים בין העצמות ובמפרקים שבקצוות שלהן.

ברדיוס ובאולנה יש קשר הדוק באמצעות רצועות וממברנה בין-גרמית. כששתיהן נשברות, או כששבר אחד מלווה בפגיעה במפרק סמוך, הסיכון לפגיעה בתפקוד עולה. לכן האבחון מתמקד לא רק בקו השבר אלא גם ביישור, באורך, ובסיבוב של האמה.

איך נגרם שבר ברדיוס ובאולנה

נפילה על יד מושטת היא מנגנון שכיח, אבל לא היחיד. תאונת אופניים או קורקינט יכולה ליצור פיתול חזק של האמה, וחבלה ישירה, כמו מכה ממוט או דלת, יכולה לגרום לשבר מרוסק. בתאונת דרכים אני רואה לעיתים שברים עם פגיעה נלווית ברקמות רכות.

אצל ילדים מופיעים לעיתים שברים חלקיים כמו שבר Greenstick, שבו העצם מתעקמת ונשברת חלקית. אצל מבוגרים שכיחות גבוהה יותר לשברים מלאים עם תזוזה. בשברי מאמץ, שמתפתחים בהדרגה, הכאב מתגבר באימון וחוזר גם במנוחה.

סוגי שברים נפוצים ומה המשמעות שלהם

שבר יכול להיות ללא תזוזה, ואז החיבור בין חלקי העצם נשאר קרוב למקום. שבר יכול להיות עם תזוזה, ואז הזווית, האורך או הסיבוב משתנים. שינוי סיבובי קטן יכול לפגוע משמעותית ביכולת לסובב את האמה.

שבר יכול להיות סגור, שבו העור שלם, או פתוח, שבו העצם או הפצע מתקשרים החוצה. בשבר פתוח יש סיכון גבוה יותר לזיהום ונדרש טיפול מהיר. שבר יכול להיות מרוסק, שבו יש כמה שברי משנה, ולעיתים קשה יותר להשיג יציבות ללא ניתוח.

יש גם דפוסים שמערבים מפרקים. שבר בקצה הדיסטלי של הרדיוס סמוך לשורש כף היד הוא שכיח. שבר בראש הרדיוס סמוך למרפק יכול לפגוע בכיפוף ובהטיה של המרפק. כשיש שבר בשתי העצמות באמצע האמה, הסיכון לפגיעה בתנועה סיבובית בולט במיוחד.

תסמינים שמכוונים לשבר באמה

כאב חד לאחר חבלה הוא סימן מרכזי, ולעיתים מופיעים נפיחות, שטף דם, ועיוות נראה לעין. רבים מתקשים להרים חפץ או לסובב את כף היד. אצל חלק מהמטופלים אני שומע תיאור של תחושת חריקה או חוסר יציבות.

סימנים נוירולוגיים או וסקולריים דורשים תשומת לב. נימול באצבעות, חולשה באחיזה, או שינוי צבע וקור בכף היד יכולים להעיד על לחץ על עצבים או על פגיעה בזרימת דם. פצע עמוק באזור השבר מעלה חשד לשבר פתוח.

אבחון: מה בודקים במיון ובמרפאה

האבחון מתחיל בהיסטוריה של המנגנון. אני מברר נפילה, פיתול, חבלה ישירה, או כאב שהתקדם לאורך זמן. לאחר מכן אני בודק את הצורה הכללית של האמה, נקודות רגישות, יכולת תנועה, והאם יש כאב במרפק ובשורש כף היד.

בדיקת דופק, חום העור, ומילוי קפילרי בכף היד נותנים מידע על זרימת דם. בדיקת תחושה ותנועת אצבעות נותנות מידע על עצבים. צילום רנטגן בשתי זוויות הוא בדיקת הבסיס, ולעיתים מוסיפים צילומים של המרפק או שורש כף היד כדי לא לפספס פגיעה סמוכה.

במקרים מסוימים משתמשים ב-CT כדי להבין מעורבות מפרקית או ריסוק מורכב. אצל ילדים, כשצילום לא חד משמעי, לפעמים מסתמכים על סימנים עקיפים כמו נפיחות ונקודת כאב אופיינית. המטרה היא לזהות לא רק שבר אלא גם תזוזה, קיצור, או סיבוב.

טיפול: קיבוע לעומת ניתוח

החלטת הטיפול תלויה ביציבות השבר, בתזוזה, בגיל, בדרישות תפקוד, ובמעורבות מפרקים. בשבר יציב ללא תזוזה אפשר לעיתים להסתפק בקיבוע בגבס או בסד. במקרה כזה אני מסביר שהמעקב חשוב, כי שבר יכול לזוז בשבוע הראשון גם אם הוא נראה תקין בצילום הראשוני.

כשיש תזוזה משמעותית, רופאים מבצעים לעיתים החזרה למנח, כלומר יישור של השבר, ולאחר מכן קיבוע. ההחזרה יכולה להתבצע תחת אלחוש מקומי או סדציה, בהתאם למקרה. לאחר ההחזרה עושים צילום חוזר כדי לוודא שהיישור נשמר.

במקרים של שבר בשתי העצמות באמצע האמה אצל מבוגרים, ניתוח לקיבוע פנימי הוא שכיח יותר. בניתוח משתמשים בדרך כלל בפלטות וברגים כדי לשחזר אורך וסיבוב. בשבר פתוח מוסיפים ניקוי כירורגי של הפצע ולעיתים טיפול אנטיביוטי לפי שיקול קליני.

אצל ילדים חלק מהשברים מתיישרים עם גדילה, ולכן סף הניתוח שונה. עם זאת, כשיש תזוזה גדולה או כשל בקיבוע, גם אצל ילדים אפשר לשקול קיבוע עם מסמרים או אמצעים אחרים. בכל גיל יש חשיבות להתאמה אישית לפי צילום, בדיקה ותפקוד.

כאב, נפיחות ותפקוד בימים הראשונים

בימים הראשונים נפיחות היא תופעה שכיחה, והיא יכולה להחמיר בתוך גבס הדוק. אני מנחה מטופלים לשים לב לעלייה בכאב, לחץ משמעותי, נימול או אצבעות כחולות, כי אלה יכולים להעיד על בעיית לחץ. הרמה של היד והנעה עדינה של האצבעות מסייעות להפחתת בצקת.

כאב מתקדם למרות טיפול או כאב שמלווה בתחושת מתיחה חזקה יכולים להצביע על מצב שמצריך בדיקה חוזרת. בנוסף, קיבוע שמגביל מאוד תנועת אצבעות או גורם לשפשוף של העור יכול ליצור פצעי לחץ. ביקורת מוקדמת מאפשרת התאמת סד או החלפת גבס.

שיקום ופיזיותרפיה לאחר שבר באמה

לאחר תקופת קיבוע, השרירים נחלשים והמפרקים מתקשים. שיקום מתמקד בהחזרת טווח תנועה במרפק, בשורש כף היד, ובסיבוב האמה. בפועל, גם שבר שהחלים בצילום יכול להשאיר נוקשות אם לא מתחילים תרגול בזמן הנכון.

פיזיותרפיסטים עובדים על תרגילי כיפוף ויישור, פרונציה וסופינציה, וחיזוק הדרגתי של אחיזה. לדוגמה היפותטית, מטופל שעובד מול מחשב מתקשה לחזור להקלדה ממושכת בגלל כאב בשורש כף היד, ואז מתקדמים בהדרגה במשך דקות ושוברים עומס.

חזרה לספורט או לעבודה פיזית נקבעת לפי יציבות, כאב, טווח תנועה וכוח. בשבר מורכב, החזרה לפעילות מלאה יכולה לקחת חודשים. חלק מהמטופלים מרגישים רגישות לשינויי מזג אוויר או כאב בעומס גבוה גם אחרי החלמה, בעיקר כשיש מעורבות מפרקית.

סיבוכים אפשריים שראוי להכיר

איחוי לא תקין יכול לכלול קיצור, זווית או סיבוב לא מדויק. באמה, סיבוב לא מדויק פוגע במיוחד בתנועות יומיומיות כמו סיבוב ידית. אי איחוי הוא מצב שבו העצם לא מתחברת, והוא שכיח יותר בעישון, בשברים מרוסקים, ובחוסר יציבות.

זיהום אפשרי בעיקר בשבר פתוח או אחרי ניתוח. פגיעה עצבית יכולה לגרום לנימול או לחולשה, ולעיתים היא חולפת עם ירידת נפיחות. תסמונת מדור היא מצב של לחץ גבוה בתוך השרירים, והיא מתבטאת בכאב חריג, החמרה מהירה, וקושי בתנועה.

נוקשות במרפק או בשורש כף היד היא סיבוך תפקודי שכיח יחסית. כאב ממושך באזור השבר יכול להופיע גם בגלל רגישות של גידים או בגלל עומס מוקדם מדי. בביקורות אני מחפש התאמה בין תלונות לבין ממצאים קליניים וצילומיים.

החלמה וצפי זמן לפי תרחישים נפוצים

זמן איחוי משתנה לפי גיל, סוג השבר, ואופן הטיפול. אצל ילדים איחוי לרוב מהיר יותר. אצל מבוגרים, במיוחד בשברים מורכבים או מעורבי מפרק, ההחלמה התפקודית יכולה להימשך מעבר לאיחוי העצם.

דוגמה היפותטית: אדם שנפל בבית ושבר את שתי העצמות ללא פצע, עבר קיבוע או ניתוח לפי הצורך, והתחיל פיזיותרפיה בזמן. הוא חוזר לפעולות קלות מוקדם יחסית, אבל חוזר לנשיאת משקל גבוהה רק אחרי התקדמות הדרגתית ובדיקות מעקב.

מניעה והפחתת סיכון לשברים חוזרים

מניעת נפילות בבית מפחיתה סיכון לשבר באמה. שטיחים מחליקים, תאורה חלשה, ומדרגות ללא מאחז הם גורמים שכיחים. אצל מבוגרים, בדיקה של ראייה והתאמת נעליים תומכות יכולות להפחית החלקות.

שמירה על כוח שרירים ושיווי משקל תורמת להגנה. תרגול הליכה, תרגילי יציבה, ואימוני כוח מותאמים מסייעים. אצל מי שיש להם גורמי סיכון לאוסטאופורוזיס, בירור צפיפות עצם ושיפור תזונה ופעילות יכולים להפחית סיכון לשברים נוספים.