במהלך הקריירה הרפואית שלי יצא לי להיתקל במקרים שבהם תגובה מהירה וידע בסיסי הצילו חיים. אחד המצבים שמעלים דאגה הן בקרב אנשי רפואה והן בציבור הרחב הוא כזה שנפוץ במיוחד במצבי חירום – חסימת נתיב אוויר על ידי הלשון. מקרים אלה מזכירים עד כמה חשוב להבחין בין מיתוסים לעובדות ולהבין כיצד לפעול בזירה, גם ללא רקע רפואי רחב.
מהי בליעת לשון?
בליעת לשון היא מצב בו הלשון מחסימה את נתיב האוויר בגרון, לרוב בעקבות איבוד הכרה. מצב זה עלול לגרום לקושי חמור בנשימה ולחסימת אוויר. בליעת לשון נפוצה בעיקר לאחר פציעות ראש, התקפי אפילפסיה או עילפון, ודורשת התערבות מהירה למניעת סכנת חיים.
גורמים עיקריים להיווצרות חסימת לשון
מסיבות רבות, הלשון עלולה לזוז אחורנית כלפי הלוע ולחסום את מעבר האוויר, במיוחד כאשר אדם מאבד את ההכרה. איבוד טונוס השרירים, שמתרחש בזמן עילפון, פציעת ראש או התקף אפילפסיה, מוביל לכך שהלשון אינה מוחזקת במקומה ונשמטת לאחור. במהלך השנים שמתי לב כי מקרים כאלה מופיעים יותר בתרחישים של ספורטאים שנפצעו, חולי אפילפסיה וחולים הסובלים מהתקפי עילפון.
התסמינים וסכנות חסימת נתיב אוויר
התסמין המרכזי הוא קשיי נשימה עד קוצר נשימה חריף. לעיתים הקולות הנשמעים הם משקעים, חרחורים ונשימה לא תקינה, או חוסר יכולת לדבר. בנוסף, עלולה להופיע כחלון (גוון כחלחל בשפתיים ובעור) בשל הירידה בריווי החמצן, ולעיתים אובדן מערכות נוספות כמו ירידה בדופק. כל עיכוב בזיהוי או בטיפול מגדיל משמעותית את הסיכון לנזק מוחי או למוות.
- קוצר נשימה וחוסר יכולת להוציא קול
- שינוי צבע העור או השפתיים בכיוון כחול
- אובדן הכרה מתמשך ללא תגובה לסביבה
דרכי סיוע ראשוניות במצב חירום
כאשר נתקלתי במצבים כאלו בשטח, ההמלצה היתה תמיד לוודא קודם כל שהאדם נושם ושהנתיב פתוח. פעולה מהירה יכולה להיות בעלת השפעה מכרעת. לרוב, הזזת הראש לאחור (תמרון Head Tilt-Chin Lift) תסייע להזיז את הלשון ממקומה, אלא אם יש חשש לפגיעת עמוד שדרה – אז ניישם הרמת לסת (Jaw Thrust) בלבד. אסור להכניס אצבעות לפה בכוח מחשש לפציעה או פגיעה נוספת.
- אימות מצב ההכרה והנשימה
- הטיית ראש לאחור בהרמת סנטר
- אם קיים חשש לפגיעת עמוד שדרה – הרמת לסת בלבד
- הזעקת עזרה רפואית מידית
דוגמאות למצבים בהם מתרחש אירוע מסוג זה
פעמים רבות, מקרים כאלה קורים תוך כדי פעילות גופנית. למשל, הכרה הולכת לאיבוד במהלך משחק כדורגל או ריצה, למשל בעקבות התייבשות או חבלת ראש. במצבים של התקף אפילפסיה, נפילה פתאומית ותנועות בלתי-רצוניות עשויות להוביל לכך שהלשון תחסום את נתיב האוויר. גם במצבים של הרדמה, במיוחד במי שלא צם ובמי שיש לו מבנה גרון מסוים, קיים סיכון מוגבר לכך.
היכן מתרחשות התערבויות? האם כל אחד יכול לסייע?
לפי הנחיות עדכניות, פעולות החייאה בסיסיות, לרבות פתיחת נתיב אוויר, ניתנות לביצוע על ידי הציבור הרחב בהנחיה מתאימה טלפונית או בקורס עזרה ראשונה בסיסי. אין הכרח להיות איש בריאות מוסמך כדי לבצע פתיחת נתיב אוויר – ידע בסיסי והבנה של הסכנה מאפשרים לעיתים קרובות להציל חיים עד להגעת צוות מקצועי. כמובן שיש להפעיל שיקול דעת ולהזעיק מיד עזרה מקצועית.
אבחנה מבדלת למצבים דומים
ישנן תופעות נוספות העלולות להיראות דומות, כמו חנק מגוף זר (מזון/עצם), תגובה אלרגית חריפה (אנפילקסיס) או בצקת בדרכי הנשימה העליונות. לעומת זאת, כאן מדובר בתהליך שמתרחש מתוך הגוף, לא מחסימה חיצונית. לכן, יש לחשוד במצב הזה כאשר מדובר באדם שאיבד הכרה ללא סימן מיידי לגוף זר בפה או בגרון.
| הגורם | סימנים עיקריים | פעולה מתאימה |
|---|---|---|
| חסימה בשל הלשון | קוצר נשימה ללא גוף זר נראה, אובדן הכרה | תמרון ראש/לסת, עזרה רפואית |
| חנק מגוף זר | שיעול/נסיונות פליטה, לפעמים היסטוריה של אכילה | טפיחות בגב, תמרון היימליך |
עדכניות ההנחיות בתחום
בארץ, הנחיות האיגוד להצלת חיים וקווי ההנחיה של מד"א ושל גופי חירום מדגישות זהירות בפעולה, בעיקר בהימנעות מהכנסת אצבעות לפה, עמידה על חשיבות הזמן והבנה מתי לשלב בין תמרונים בגב ובין קירוב צוות החייאה מתקדם, אם יש חשד לקושי במבנה הגרון או במטופלים עם רקע רפואי מורכב.
התמודדות עם מיתוסים שגויים
נפוצה הטעות שמנסים להוציא לשון בכוח מהפה או להכניס חפצים בין השיניים כדי "למנוע בליעת לשון". גישה זו מסוכנת ועלולה להזיק למטופל. האחריות שלנו היא להעביר לציבור ידע עדכני ולהדריך כיצד לבצע פתיחת נתיב אוויר נכונה, מבלי לגרום לנזקים נוספים. מעבר לכך, הכשרה קצרה יכולה להוות את ההבדל בין מצב מסכן חיים להצלה.
- אין להחדיר חפצים לפה במטרה להוציא לשון
- יש להקפיד לפתוח נתיב אוויר באמצעים מומלצים בלבד
הכוונה להמשך מניעה וטיפול
ברוב המקרים, כל פתיחה מוקדמת של נתיב האוויר שומרת על החמצן החיוני עד להגעת צוות רפואי מיומן. כמו כן, במטופלים עם היסטוריה של עילפון או התקפים, רצוי לדאוג לכך שמסביבם יהיו אנשים שמכירים פעולות ראשונות בסיסיות. בישראל, חינוך לאמצעי חירום והקניית ידע באוכלוסיה הרחבה נמצאים בעלייה מתמדת, והשאיפה היא להרחיב זאת אף יותר.
לסיכום ביניים – תוכנית פעולה במצב של סיכון
- העריכו מצב הכרה ונשימה
- בצעו פתיחת נתיב אוויר בזהירות תוך תשומת לב לכל גורם סיכון (עמוד שדרה, גוף זר)
- הימנעו מהתעסקות מסוכנת שאינה מומלצת
- הזעיקו מיד עזרה מקצועית
- הישארו עם הנפגע עד להגעת צוותי הצלה
הבנת החשיבות של טיפול זריז, זיהוי מוקדם והימנעות מהתערבויות לא נכונות יכולה להציל חיים. כאן נכנס לפעולה גם הכוח של קהילה מחונכת ומודעת – כל אחד מאיתנו עשוי למצוא את עצמו ברגע מכריע שכזה, ועל כן ההכנה לכך היא משאב חשוב וחיוני לכולנו.