התסמין השכיח שנשים נמנעות מלדווח עליו, ויש לו טיפול מדורג: יובש בנרתיק

המידע במאמר מבוסס על פרסומי מכבי שירותי בריאות

בין התסמינים שעליהם מדווחים בפועל בחדר הבדיקה לבין אלה שמטרידים בשקט קיים פער מוכר. אחד הבולטים שבהם הוא יובש בנרתיק — תחושה מקומית שפוגעת באיכות החיים, ובפרט בחיי המין ובזוגיות. מדובר במצב נפוץ שיש לו הסבר פיזיולוגי ברור ומסלול טיפולי מסודר. הסיבה העיקרית שהוא נשאר ללא מענה היא, בפשטות, שלא מדברים עליו. במכבי מנסחים זאת דומה: נשים רבות חשות מבוכה להעלות את הנושא, אך מדובר בתופעה טבעית לחלוטין הניתנת לטיפול יעיל שמשפר דרמטית את איכות החיים.

מה מרגישים

יובש בנרתיק הוא בעיה שכיחה בעיקר בקרב נשים בתקופת גיל המעבר ולאחריה, אף שהתופעה יכולה לקרות בכל גיל, ובעגה המקצועית הוא נקרא התסמונת הגניטואורינרית של גיל המעבר — GSM. התסמינים כוללים גרד או צריבה סמוך לפתח הנרתיק ובחלקו התחתון של הנרתיק, תחושת אי-נוחות, כאב או דימום קל בזמן קיום יחסי מין, דחיפות ותכיפות במתן שתן וזיהומים חוזרים בדרכי השתן. חשוב לשים לב לשני האחרונים: תכיפות במתן שתן וזיהומים חוזרים נתפסים לרוב כבעיה נפרדת לחלוטין, ולכן מטופלים שוב ושוב באופן נקודתי. כשמסתכלים על התמונה כמכלול, מתברר לעיתים שמדובר בביטויים שונים של אותו מצב. ההבחנה הזו משנה את כיוון הבירור: במקום לטפל בכל תסמין בנפרד, בודקים אם קיים להם מכנה משותף אחד. תופעה נוספת שמכבי מציינים: לעיתים, עקב הכאב, נוצר כיווץ לא רצוני של שרירי רצפת האגן וכאב בקיום יחסי מין או בכניסה לנרתיק — ובמקרים אלה שילוב של ייעוץ סקסולוגי או פיזיותרפיה של רצפת האגן יכול להיות פתרון משלים מצוין.

מה גורם לזה

הגורם המרכזי הוא ירידה ברמת ההורמון אסטרוגן. הירידה הזו אינה קורית רק בגיל המעבר: מכבי מונים גם לידה, הנקה, טיפולים נגד מחלת סרטן — לרבות קרינה, כימותרפיה וטיפולים הורמונליים הפוגעים בתפקוד השחלות — הסרת שחלות בניתוח, מחלות הפוגעות במערכת החיסון, ועישון. גם גיל המעבר עצמו כולל את התקופה שלפניו (פרימנופאוזה) ואת התקופה שאחריו. לצידו קיימים גורמים נוספים: תרופות מסוימות — חלק מהתרופות השכיחות לאלרגיה ולנזלת מכילות נוגדי גודש שעלולים לייבש ריריות, ותרופות הנוגדות את פעולת האסטרוגן, המשמשות לעיתים לטיפול בסרטן השד; תסמונת סיוגרן, מחלה אוטואימונית שעלולה להתבטא ביובש בעיניים, בפה ובנרתיק; ושטיפות נרתיקיות תכופות, שעלולות לפגוע בהרכב התקין של רקמת ורירית הנרתיק ולגרום להתלקחות דלקתית המכונה וגיניטיס. הנקודה האחרונה ראויה להדגשה משום שהיא מייצרת מעגל: תחושת אי-הנוחות מובילה לשטיפות, והשטיפות מחריפות את היובש. עצירה של המעגל הזה היא לעיתים הצעד הראשון, עוד לפני שמתחילים טיפול.

מסלול הטיפול: שלב אחרי שלב

הטיפול בנוי בשלבים, וזו בשורה טובה למי שחוששת מהתחלה מיידית בטיפול הורמונלי. השלב הראשון הוא חומרי סיכוך מבוססי מים וחומרים המגבירים את הלחות בנרתיק, והשניים אינם זהים: חומרי הסיכוך יעילים כמה שעות ונמרחים בפתח הנרתיק ועל הפין לפני קיום יחסי מין, ואילו מגבירי הלחות "מחקים" את הלחות התקינה, יעילים כשלושה ימים, ומומלץ להשתמש בהם לאורך זמן כדי למנוע גירוי של הריריות. עבור חלק ניכר מהנשים זה מספיק. רק אם אלה אינם מספיקים, עוברים לטיפול תוך-נרתיקי באסטרוגן — בקרם או בטבליות שמוחדרות בעזרת מוליך, כשרופא/ת הנשים מתאים/ה את המינון והתדירות. יתרון נוסף שמכבי מציינים: טיפול תוך-נרתיקי באסטרוגן עשוי גם להפחית את הסיכון לזיהומים בדרכי השתן. ואם מופיעים גם תסמינים אחרים של גיל המעבר, כמו גלי חום, ייתכן שיישקל טיפול סיסטמי בטבליות, במדבקה עורית או בג'ל. ההיגיון של המדרגות האלה חשוב: מתחילים במה שזמין ובעל פרופיל בטיחות פשוט, ומתקדמים רק לפי הצורך — ולכן אין סיבה לדחות פנייה מתוך הנחה שהמענה היחיד הוא הורמונלי. ובמקביל, מכבי מפרטים גם ממה להימנע: אין להשתמש בחומץ, ביוגורט או בשטיפות נרתיקיות, בקרם ידיים, בסבונים ריחניים או אנטי-בקטריאליים ובקצף או שמן אמבט. ככל שניתן מומלץ להימנע גם מחומרים מבושמים, כולל חומרי כביסה ונייר טואלט.

מה כדאי לבדוק לפני שפונים

מכבי מפרטים על מה הרופא/ה עשוי/ה לשאול, וכדאי להגיע עם התשובות: מאילו תסמינים את סובלת וכמה זמן, עד כמה הם מפריעים, האם המחזור עדיין סדיר, האם את פעילה מינית והאם היובש מגביל את חיי המין, אילו תרופות ותוספי מזון את נוטלת, האם את נוהגת לעשות אמבטיות ולהשתמש בסבון מבושם, האם את נוהגת לעשות שטיפות נרתיקיות, והאם כבר ניסית תכשירי סיכוך הנמכרים ללא מרשם. שני נושאים בולטים במיוחד: רשימת התרופות, מכיוון שנוגדי גודש ותרופות נוגדות אסטרוגן נמנים בין הגורמים האפשריים ותרופה שנלקחת בשגרה עשויה להסביר את התזמון, והרגלי ההיגיינה, ובעיקר תדירות השטיפות הנרתיקיות. כל אלה ניתנים לבדיקה עצמית לפני הפגישה, והם חוסכים זמן יקר בשיחה עצמה. בפגישה עצמה, בהתאם לשיקול דעת הרופא/ה, ייתכנו בדיקה גינקולוגית להערכת מצב הריריות, בדיקת HPV, נטילת דגימה במקרה של הפרשה נרתיקית, ותרבית שתן אם קיימים תסמינים במערכת השתן.

כדאי גם להזכיר קיומה של תסמונת סיוגרן, אם היא ידועה, וכן זיהומים חוזרים בדרכי השתן, אם הם קיימים. העלאת כלל התסמינים באותה שיחה חוסכת מסלול נפרד של בירורים. ככל שהתמונה שמוצגת שלמה יותר, כך גדל הסיכוי לקבל את הטיפול המתאים כבר בשלב הראשון.

למה לא כדאי לחכות

תסמין שנמשך משפיע על יותר ממה שנדמה. כאב במגע מוביל להימנעות, הימנעות מייצרת מתח בזוגיות, וזיהומים חוזרים גוררים טיפולים אנטיביוטיים חוזרים. אף אחד מהמסלולים האלה אינו הכרחי כאשר קיים מענה פשוט יחסית. גם אם התחושה היא שמדובר בעניין אינטימי או "קטן מדי" כדי להעלות אותו בפגישה, זהו בדיוק סוג התסמין שרופא או רופאה מטפלים בו בשגרה.

מכבי שירותי בריאות מעמידה לחברותיה מידע רפואי מלא בנושא, לצד אפשרות להזמנה ולמשלוח של תרופות עד הבית דרך מכבי פארם. את הפרטים וזכאויות החברים ניתן לקבל במוקד מכבי ללא הפסקה בטלפון *3555. השורה התחתונה פשוטה: זהו תסמין שכיח עם טיפול מוכר, ואין סיבה לחיות איתו בשקט.