חסימת עורקים ברגל: תסמינים אבחון וטיפול

חסימת עורקים ברגל היא מצב שבו זרימת הדם לרגל נחלשת בגלל היצרות או סתימה של העורקים. במרפאה אני רואה אנשים שמייחסים את הכאב ברגל לגב או לשריר, ורק אחרי חודשים מבינים שהבעיה היא בכלי הדם. הזיהוי המוקדם משנה את התמונה, כי הוא מאפשר לשפר תפקוד ולצמצם סיבוכים.

מהי חסימת עורקים ברגל

חסימת עורקים ברגל נקראת גם מחלת עורקים היקפית. ברוב המקרים הגורם הוא טרשת עורקים, כלומר הצטברות שומן ודלקת בדופן העורק שיוצרת היצרות. היצרות מפחיתה חמצן לרקמות, ולכן כאב, חולשה או פצעים מחלימים לאט מופיעים בעיקר במאמץ או בהמשך גם במנוחה.

המחלה יכולה לפגוע בעורקים באגן, בירך, בשוק ובכף הרגל. לעיתים יש היצרויות בכמה מקטעים יחד. דפוס הפגיעה משפיע על התסמינים ועל סוג הטיפול.

למה נוצרת חסימה בעורקי הרגל

טרשת עורקים מתפתחת לאורך שנים. עישון, סוכרת, לחץ דם גבוה, כולסטרול גבוה, מחלת כליות והשמנה מאיצים את התהליך. גם גיל מתקדם והיסטוריה משפחתית מעלים סיכון.

אני מסביר למטופלים את שרשרת הסיבה והתוצאה: גורמי סיכון פוגעים בדופן העורק, הדופן מפתחת רובד טרשתי, הרובד מצר את החלל, והשריר מקבל פחות דם בזמן הליכה. כאשר ההיצרות חמורה, גם במנוחה אין אספקה מספקת ואז מופיעים כאבים ליליים או פצעים.

תסמינים נפוצים שצריך להכיר

התסמין הקלאסי הוא כאב בהליכה שחולף במנוחה, מצב שנקרא צליעה לסירוגין. הכאב יכול להיות בשוק, בירך או בישבן, בהתאם למיקום ההיצרות. אנשים מתארים גם התכווצות, כבדות או עייפות ברגל, ולא תמיד קוראים לזה כאב.

תסמינים נוספים כוללים קור בכף הרגל, שינוי צבע לעור חיוור או כחלחל, נשירת שיער ברגל, ציפורניים שבירות ועור דק ומבריק. במקרים מתקדמים מופיע כאב במנוחה, בעיקר בלילה בשכיבה, ולעיתים יש הקלה כאשר מורידים את הרגל מהמיטה. פצע שלא מחלים, שלפוחית או אזור שחור בקצות האצבעות יכולים להעיד על איסכמיה חמורה.

דוגמה היפותטית שכיחה: אדם בן 62 שמעשן שנים מספר שהוא עוצר כל 150 מטר בגלל כאב בשוק, וכאשר הוא נח שתי דקות הוא ממשיך. הוא חושב שמדובר בשריר תפוס, אבל הבדיקה מראה דופק חלש בכף הרגל וירידה במדד לחץ דם בקרסול.

מתי התמונה דחופה

חסימה חריפה יכולה להופיע כאשר קריש דם סותם עורק צר או כאשר תסחיף מגיע מהלב או מעורק אחר. במצב כזה הכאב פתאומי וחזק, הרגל קרה, הצבע חיוור, ויש ירידה בתחושה או בתנועה. במצבים כאלה הזמן משפיע על סיכוי להציל רקמה.

איסכמיה כרונית חמורה היא מצב אחר, שבו ההחמרה איטית אבל הסיכון לפצע נמקי גבוה. כאב במנוחה, כיב בכף הרגל או שינוי צבע קבוע הם אותות שמחייבים הערכה מהירה. אני רגיל לראות פצעים קטנים שמתחילים מלחץ נעל, ואז מתדרדרים בגלל זרימת דם ירודה.

אבחון: איך בודקים חסימת עורקים ברגל

האבחון מתחיל בתשאול ממוקד. אני שואל על מרחק הליכה עד הופעת הכאב, על עישון, סוכרת ותרופות, ועל היסטוריה של מחלת לב או שבץ. דפוס הכאב בהליכה ובמנוחה נותן רמז משמעותי להבדלה מבעיה אורטופדית או עצבית.

בבדיקה גופנית אני בודק צבע וטמפרטורה של כפות הרגליים, נוכחות פצעים, ומישוש דופקים במפשעה, מאחורי הברך ובכף הרגל. לעיתים יש אוושה מעל עורק היצרותי. בדיקה פשוטה ויעילה היא מדד קרסול זרוע, שבו משווים לחץ דם בקרסול ללחץ בזרוע, וערך נמוך תומך במחלה היקפית.

בהמשך משתמשים באולטרסאונד דופלקס כדי לראות זרימות והיצרויות. כאשר מתכננים התערבות, בדיקות כמו CTA או MRA מספקות מיפוי של העורקים. בצנתור אבחנתי אפשר גם למדוד וגם לטפל, אך הוא שמור למצבים שבהם יש צורך מעשי בהתערבות.

הבדלה ממצבים אחרים שגורמים לכאב ברגל

לא כל כאב בהליכה הוא חסימת עורקים. היצרות תעלת השדרה יכולה לגרום לכאב שמופיע בהליכה אך משתפר בכיפוף גב או בישיבה, ולא רק במנוחה בעמידה. בעיה ורידית יכולה לגרום לכבדות ונפיחות שמחמירות בעמידה ממושכת ומשתפרות בהרמת רגליים.

כאב מפרקי בירך או בברך יכול להגביל הליכה, אך לרוב הוא קשור לתנועה של המפרק ולא לדפוס קבוע של מרחק. נוירופתיה סוכרתית יכולה לגרום לשריפה או נימול בכפות הרגליים גם ללא מאמץ. בבירור מסודר משלבים סיפור, בדיקה ומדדים כמו ABI כדי למקד את הכיוון.

טיפול: מה עושים אחרי שמאבחנים

הטיפול מתחלק לשני צירים: טיפול שמפחית סיכון לבבי כללי, וטיפול שמקל על תסמיני הרגל ומגן על הגפה. מניסיוני, אנשים מתמקדים בכאב ברגל, אבל המשמעות הרחבה היא שמחלת עורקים ברגל היא גם סמן למחלה בעורקים אחרים.

שינוי אורח חיים כולל הפסקת עישון, פעילות גופנית מסודרת ותזונה שמסייעת לאיזון שומנים וסוכר. תוכנית הליכה מודרכת היא כלי יעיל, כי היא משפרת סבילות למאמץ ומעודדת יצירת כלי דם קטנים ותפקוד שריר. התוכנית עובדת כאשר הולכים עד הופעת כאב בינוני, נחים, וחוזרים על מחזורים לאורך זמן.

טיפול תרופתי כולל בדרך כלל תרופות נוגדות טסיות להפחתת סיכון לקריש, טיפול בסטטינים להורדת כולסטרול וייצוב רובד טרשתי, ואיזון לחץ דם וסוכרת. לעיתים מוסיפים טיפול שמטרתו לשפר מרחק הליכה, בהתאם לפרופיל המטופל ולתופעות לוואי. אני רואה שיפור משמעותי כאשר משלבים תרופות עם הליכה והפסקת עישון, ולא מסתמכים על מרכיב יחיד.

מתי צריך צנתור או ניתוח

התערבות נשקלת כאשר התסמינים מגבילים תפקוד למרות טיפול שמרני, או כאשר יש כאב במנוחה, כיב או נמק. בצנתור ניתן לבצע הרחבה עם בלון ולעיתים להניח תומכן, תלוי במיקום ובאורך ההיצרות. בחלק מהמקרים משתמשים בטכנולוגיות נוספות להסרת רובד או לשיפור פתיחת העורק.

ניתוח מעקפים מתאים כאשר יש חסימות ארוכות או כאשר אנטומיה מסוימת פחות מתאימה לצנתור. הבחירה בין צנתור לניתוח תלויה במבנה העורקים, במחלות נלוות, בסיכון ניתוחי ובמטרה התפקודית. בפועל אני רואה יותר ויותר שילוב בין גישות, עם תכנון שמותאם למקטע הפגוע ולסיכון הכולל.

כיבים בכף הרגל וטיפול מקומי

כאשר יש פצע בכף הרגל, יש משמעות לזילוח הדם וגם לטיפול בפצע עצמו. מטפלים מנקים רקמות לא חיוניות, מפחיתים לחץ מקומי באמצעות נעל מתאימה או אביזר פריקה, ומטפלים בזיהום כאשר יש עדות קלינית. ללא שיפור בזרימת הדם, גם טיפול פצע מצוין יכול להיתקע.

בסוכרת נפוץ שילוב של ירידה בתחושה עם זרימה ירודה. לכן פצע יכול להתחיל בלי כאב משמעותי. דוגמה היפותטית: אישה עם סוכרת שמגלה פצע קטן מתחת לבוהן אחרי הליכה, ואז לאחר שבועיים הוא גדל למרות משחות, כי הזרימה לרגל אינה מספקת.

מניעה ומעקב לטווח ארוך

מניעה מתמקדת בשליטה בגורמי הסיכון. הפסקת עישון היא גורם שמשנה מהלך מחלה בצורה בולטת. איזון סוכרת, הורדת LDL בעזרת טיפול מתאים, ואיזון לחץ דם מפחיתים התקדמות טרשת ומקטינים סיכון לאירועים לבביים.

מעקב כולל הערכת תסמינים, בדיקת דופקים ומדדים כמו ABI לפי הצורך, והתאמת טיפול. מי שעבר צנתור או ניתוח זקוק גם למעקב אחר היצרות חוזרת, במיוחד אם חוזרים כאבים בהליכה או אם מופיעים פצעים חדשים. שגרת הליכה ותחזוקת כף רגל, במיוחד אצל סוכרתיים, מפחיתות סיבוכים לאורך זמן.