renal colic – גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

רבים מאיתנו נתקלים לפחות פעם בחיים בכאב עז ופתאומי באזור הגב התחתון או הבטן, שמקרין למפשעה וגורם לאי שקט קיצוני. במדינות רבות, כולל ישראל, מדובר באחת הסיבות השכיחות ביותר לפנייה לחדר המיון על רקע כאב חריף. מהניסיון שלי בתחום הרפואי, ניתן לומר כי מדובר בתופעה שמעוררת דחיפות רפואית בשל העוצמה שלה והקושי לאבחן אותה בוודאות ללא בדיקות מתאימות.

גורמים אפשריים להתפתחות המצב

המתחולל בגוף במצב כזה אינו מקרי. הגורם השכיח ביותר הוא היווצרות אבנים בדרכי השתן, בעיקר באגן הכליה או בצינור המחבר בין הכליה לשלפוחית השתן – השופכן. כאשר האבן חוסמת את הזרימה התקינה של השתן, הלחץ בתוך הכליה עולה, מה שמוביל לכאב החריף האופייני. ישנם גם גורמים אחרים, כגון גידולים, קרישי דם או היצרויות מולדות בדרכי השתן – אך אלו נדירים יותר.

מאפייני הכאב והתסמינים הנלווים

מה שמייחד התקפים מהסוג הזה הוא אופי הכאב: הוא מופיע בפתאומיות, ללא התרעה מוקדמת, ומשתנה בעוצמתו בגלים. פעמים רבות תיארו לי מטופלים שהכאב הגיע לשיאו תוך דקות ספורות, והתחלף בין שלבי רגיעה קלה להתגברות חדה ואכזרית. הכאב מתרכז לרוב בצד אחד של הגב או הבטן, לא בהכרח בצד בו נמצאת הכליה הפגועה, ויכול להקרין לאזור המפשעה או איברי המין.

מעבר לכאב עצמו, תיתכנה תופעות נלוות נוספות:

• בחילות והקאות
• שתן עכור או שינוים בגוון השתן
• צורך תכוף במתן שתן או צריבה בעת הטלת שתן
• חום וצמרמורת – בעיקר כאשר יש עדות לזיהום כלייתי

תהליך האבחון הרפואי

כאשר מגיע אלינו מטופל עם תלונות אופייניות, הצעד הראשון כולל תשאול מדויק ובדיקה גופנית. עם זאת, ברוב המקרים לא ניתן להסתפק בכך, ויש צורך בבדיקות הדמיה. בדיקה נפוצה ולא פולשנית היא אולטרסונוגרפיה של דרכי השתן, שיכולה להראות הידרונפרוזיס – מצב שבו הכליה מתנפחת עקב חסימה.

במקרים מסוימים מוסיפים גם CT (טומוגרפיה ממוחשבת) ללא חומר ניגוד, שמאפשר לאתר גם אבנים קטנות ואף לא מאובנות. בבדיקת שתן ניתן למצוא תאי דם אדומים (המטוריה), ולעיתים גם סימני זיהום חיידקי, שדורשים טיפול מיוחד.

אפשרויות הטיפול הקיימות

הטיפול מותאם לחומרת הכאב, מיקום האבן וגודלה. במקרים הקלים, כאשר האבן קטנה מ-5 מ"מ, הסבירות שהיא תצא מהגוף באופן עצמאי גבוהה. במצבים אלו ניתן להסתפק במשככי כאבים נון-סטירואידליים (כמו איבופרופן) ובשתייה מרובה של נוזלים.

כאשר הכאב בלתי נסבל או קיים קושי במתן שתן, ניתן לשלב גם משככי כאבים ממשפחת האופיאטים לתקופה קצרה. אם האבן גדולה מדי, אינה זזה או גורמת לחסימה מתמשכת עם סיכון לפגיעה כלייתית – מופנים המטופלים להתערבות חודרנית. אלו כוללות:

• ריסוק חוץ גופי בגלי הלם (ESWL)
• החדרת צנתר שופכני (סטנט)
• הוצאה אנדוסקופית של האבן (Ureteroscopy)

מניעה והפחתת הישנות בעתיד

לא פחות חשוב מהטיפול עצמו הוא מניעת הישנות של אבנים בעתיד. מחקרים מראים כי כ-50% מהאנשים שסבלו מאבן בכליה יחוו התקף נוסף תוך חמש שנים אם לא יטפלו בגורם השורש. כחלק מהבדיקה לאחר ההתקף, ניתן לבצע הערכת מטבולית שכוללת איסוף שתן ל-24 שעות ובדיקות דם, במיוחד כאשר האבנים חוזרות.

ההמלצות הכלליות כוללות:

• שתיית מים מרובה – מינימום של 2-3 ליטר ביום
• הפחתת צריכת מלח, בשר אדום וחלבונים מן החי
• הקפדה על איזון מינרלים כמו סידן ואוקסלט – בהתאם להנחיות תזונאי/ת
• במקרי צורך – טיפול תרופתי המפחית היווצרות אבנים

מצבים הדורשים התערבות דחופה

למרות שלא כל מקרה של כאב שמקורו בכליות מצריך פעולה מיידית – ישנם תרחישים שבהם נדרש טיפול רפואי בהול:

• חום גבוה או עדות לזיהום
• כאב שאינו מגיב למשככי כאבים
• תפקוד כלייתי מתדרדר
• חסימה דו-צדדית או בכליה בודדת

במקרים כאלה, העיכוב בקבלת טיפול עלול להוביל לפגיעה הפיכה או שלא הפיכה בכליה, ולכן ההמלצה היא שלא לדחות את הפנייה למוקד רפואי או טיפול נמרץ.

שיקולים במעקב אחרי האירוע

גם לאחר שהאבן יצאה מהגוף או הוצאה בהתערבות, חשוב להמשיך במעקב רפואי. אני ממליץ למטופלים שעברו אירוע מהסוג הזה לגשת לנפרולוג או אורולוג לצורך המשך בירור, במיוחד אם האבן נשלחה לבדיקה כימית וניתן להסיק ממנה מסקנות לגבי מנגנון ההיווצרות שלה. הבנת סוג האבן קריטית, מכיוון שאופי ומרכיבי האבן משתנים מאדם לאדם, וכך גם ההנחיות להמשך טיפול ומניעה.

תקדימים והנחיות עדכניות

בשנים האחרונות השתנו ההמלצות לגבי אופן הניהול של מצבים חריפים מסוג זה. כיום מושם דגש רב על מניעה ארוכת טווח, שימוש מושכל באמצעים טיפוליים לא חודרניים והימנעות מהתערבויות מיותרות, כל עוד אין עדות לחסימה מסוכנת או זיהום פעיל. מספר מרכזים רפואיים בישראל אף מלווים מטופלים באופן יזום לאחר שחרור מחדר מיון, מתוך הבנה שמעקב נכון מפחית הישנויות בעתיד.