תסמונת סטיבנס־גונסון – גורמים, אבחון וטיפול

תסמונת סטיבנס־גונסון היא מחלה נדירה אך חמורה, ועל אף שהיא אינה שכיחה, היא מחייבת זיהוי וטיפול מהיר כדי למנוע סיבוכים מסכני חיים. מדובר בתגובה מערכתית קשה שבה מערכת החיסון תוקפת את העור ואת הריריות, לרוב כתוצאה מתגובה לתרופות מסוימות או זיהומים. ההשלכות עלולות להיות חמורות, ולכן חשוב להכיר את גורמי הסיכון, דרכי האבחון והטיפול המומלצים.

גורמים המעוררים את התסמונת

במקרים רבים, התסמונת מופיעה בעקבות נטילת תרופות. בין התרופות הידועות כמעוררות אפשר למצוא אנטיביוטיקות מסוג סולפונאמידים, תרופות נוגדות פרכוסים ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs). בנוסף, מספר מחקרים מצביעים על כך שזיהומים נגיפיים, כמו הרפס סימפלקס או דלקת ריאות מיקופלסמטית, עלולים לגרום לתסמונת זו, בעיקר בקרב ילדים.

סימנים ותסמינים מקדימים

התסמינים הראשונים עלולים להיות מבלבלים, שכן הם מזכירים תסמיני שפעת – חום, כאבי ראש, שיעול ועייפות. כשמתקדמת המחלה, מופיעה פריחה אדומה המתפשטת במהירות והופכת לשלפוחיות וכיבים בעור ובריריות. פגיעה חמורה במיוחד יכולה לגרום להפרדת שכבות העור, תהליך המזכיר כוויות נרחבות.

אבחון והערכה רפואית

האבחון מתבסס בעיקר על הסימנים הקליניים ועל היסטוריה רפואית. רופאים עור ורופאים פנימיים עשויים לבצע ביופסיית עור כדי להבדיל בין תסמונת סטיבנס־גונסון לבין תסמונות עוריות אחרות. בנוסף, בדיקות דם עשויות להצביע על מדדי דלקת גבוהים או על מצבי זיהום הקשורים למחלה.

אפשרויות טיפול

הטיפול הראשוני בתסמונת סטיבנס־גונסון הוא זיהוי והפסקת התרופה או הטיפול שגרם לתגובה. במקרים חמורים, החולים יידרשו לאשפוז בטיפול נמרץ או ביחידות לטיפול בכוויות בשל אובדן משמעותי של שכבת העור. התמיכה בחולים כוללת עירוי נוזלים, מניעת זיהומים וטיפול בפצעי הריריות.

• שימוש בתרופות נוגדות דלקת כדי להפחית את התגובה החיסונית
• טיפול תומך כמו עירוי נוזלים ותזונה פארנטרלית במקרים חמורים
• טיפול מקומי במשחות לטיפול בעור ובריריות

סיבוכים וסיכונים

אחד הסיבוכים העיקריים הוא זיהומים משניים, שעלולים להוביל לאלח דם (ספסיס). כמו כן, פגיעה חמורה בעור עלולה לגרום לאובדן נוזלים ולהפרעה משמעותית במאזן האלקטרוליטים בגוף. פגיעה בריריות העין מתרחשת בחלק מהמקרים ועלולה לגרום לנזק ראייתי בלתי הפיך.

התאוששות והשלכות ארוכות טווח

ההתאוששות תלויה בחומרת המקרה ובקצב תגובת הגוף לטיפול. חלק מהחולים עלולים להתמודד עם צלקות בעור או בריריות, ובחלק מהמקרים ייתכנו השלכות נוירולוגיות ונפשיות בעקבות חוויית המחלה. מעקב רפואי ממושך נדרש כדי לוודא החלמה מיטבית ולמנוע סיבוכים עתידיים.